לכל מופע בטבע יש סיבה. אין ״סתם״, ואין בזבוז מיותר של משאב – מכל סוג.
הבזבוז אינו אלא מנהג או הרגל אנושי, אותו מאמץ האדם במה שנראה כהתפתחות.
וכך, כל תזוזה נועדה לבשר דבר מה: אזהרה, הכנה, בקשה, איתות או סמן.
כך, בלי מילים, הכל נאמר בבירור. החוקים ידועים. חוקי הטבע האוניברסליים הם הבסיס לכל והם השפה הבסיסית.
לאדם ניתנה יכולת שימוש בשפה שהביטוי שלה הוא אותיות ומילים, ובאמצעותה יש ביכולתו להרכיב ביטויים, משפטים, סיפורים, שירים, תיאוריות והמצאות.
יש אינסוף צירופים, לכבוד הבריאה ולמענה, ולכבודו ולמענו.
באמצעות חיבור אותיות למילים, מתעד האדם, בכל מקום לאורך זמן את אותה האמת – אשר בבסיסה – אותה האמונה.
האמונה בחוקי הטבע ובאי הוודאות.
כל עוד השפה המדוברת וזו הלא מדוברת חיות בהרמוניה – העולם יתקיים בשפע ושגשוג.
אולם כאשר השפה המדוברת אובדת בתוך בליל המילים, ומתעלמת מחוקי השפה הבסיסית הלא מדוברת, נוצר כאוס וחולי.
שליטה גבוהה ברזי השפה וחוקיה מאפשרים יכולת ביטוי ויצירה אמיתיים ואלמותיים.
במאמר זה, אני בוחרת לתאר סוגיה, אחת מני רבות, המטרידות את העולם, תוך שימוש הרמוני בחוקי השפה המדוברת והלא מדוברת.
הדבורים נעלמות מן העולם באופן מסתורי ומעורר דאגה. זוהי תופעה המטרידה את העולם כולו וקיבלה את השם ״תסמונת קריסת המושבות״
לא מעט משאבים מושקעים בחקר הנושא ובחיפוש אחר פתרונות על ידי ממשלות בעולם, אנשים פרטיים וגופים ציבוריים.
לדבורים תפקיד מרכזי בהאבקה שהיא הבסיס לצמיחה של המזון של כולנו, ולכן – היעלמות הדבורים מתריעה על סכנה לקיומה של האנושות כולה.
נהוג לצטט את אלברט איינשטיין שאמר: ״אם הדבורים יעלמו, יוותרו למין האנושי רק ארבע שנות קיום״.
חוקרים רבים ובעלי שם, יוצאים השכם וערב בתגליות ומחקרים שרואים אור בכתבי עת מוכרים, ובכל פעם אנו מתבשרים על עוד ״גילוי מרעיש״ המסביר את הסיבה להיעלמות הדבורים מהעולם.
פעם זו הקרינה של הטלפונים הסלולאריים, פעם זה וירוס שתוקף את הדבורים, פעם אילו גלי החום בעולם והיו גם חומרי הדברה.
לצד הגילויים המרעישים, אנו מוצפים במידע דרך תוכניות טלוויזיה, סרטים דוקומנטריים וסרטונים להעלאת המודעות. אלא שככל שמציפים את הבעיה ללא מתן פתרון אמיתי – היא הולכת ומחמירה.
הקמפיין להעלאת המודעות יוצר פתרונות שקריים, המסיטים את המאמץ החשוב למצוא את שורש הבעיה ואת הסיכוי למצוא לה פתרון.
העובדה שרבים שותלים פרחים בגינות הפרטיות והציבוריות, מתוך איזושהי אשליה שבכך יביאו לסוף היעלמות הדבורים, אינה תורמת – אלא פוגעת בתהליך החשוב של ההתמודדות עם סכנת ההכחדה של הדבורים.
הפתרון טמון במעבדה המהימנה, הבלתי תלויה, הנצחית ולמעשה היחידה שקיימת – הטבע.
במעבדה זו נדרש כל אדם לשהות, וטוב יעשה אם ישהה בה במודע, לפחות חלק מהיום ובכל יום.
הרי ממילא כבר עכשיו הוא שוהה בה, יום אחר יום, 24 שעות, אך אינו מודע לכל כלל.
כל שעלינו לעשות הוא להתבונן בדבורים, באופן שבו הן חיות ופועלות, להכיר מקרוב את התוצר שהן מעניקות וללמוד את חוקי הטבע הנצחיים, שהתעלמות מהם או ניסיון להתגבר עליהם, יובילו להכחדה ולהיעלמות.
שם, באותו סדר בסיסי של הטבע, נוכל למצוא את המטרה שלמענה נעלמות הדבורים מן העולם.
היעלמות הדבורים מתריעה בפנינו על היעלמות האמונה של האדם בחכמת הבריאה
הדבורים מסמלות לנו שהאדם הניח את החוקים לפני הכל. לא את חוקי הטבע, אלא את החוקים המתבססים על הבנתו הוא. ובכך, אינו מאפשר לדברים הקיימים, שטרם נתגלו, להתממש.
ניתן ללמוד על כך ממבנה גופה של הדבורה. לפי חוקי האווירודינמיקה, מעופה של הדבורה הוא בלתי אפשרי, שכן גופה גדול ביחס לכנפיה.
אילו היה הדבר מבוסס רק על החוקים התואמים את הבנתו של האדם – הדבורים היו כנראה מוותרות על מעופן. אלא שמעופן מדגיש לנו את עצמתה של חכמת הבריאה אל מול יכולת ההבנה שלנו ומראה כיצד הבלתי נתפש והבלתי מובן הוא בהחלט אפשרי.
היעלמות הדבורים מראה לנו כיצד הפסיקו בני האדם להתאמץ כדי ״לאכול דבש״
אין הכוונה רק למאכל דבש כעונג, אלא גם לשימוש בו לריפוי חיצוני ופנימי, לחיזוק הגוף ואף לאריכות ימים.
הדבורים עובדות במרץ על הפקת הדבש, האכלה הדדית וטיפול במלכה – זהו המחיר והמאמץ מצדן לצורך הפקת ויצירת אותו דבש מופלא.
היעלמותן מאותת לנו על חוסר הנכונות של האדם לשלם את המחיר הנדרש להפקת דבש ועל הערך הרב של העבודה המאומצת.
ההיעלמות מאותת לנו על הצורך לחזור לענווה ולצניעות האדם שנעלמה
כדי שאלו יחזרו, חייב האדם להיכנס לפרופורציות הנכונות, ולהבין שיש דברים שאין האדם יכול לעשות בעצמו – לא באמצעות מדע, לא באמצעות שכפול ולא בזכות שום המצאה שימציא.
להבין שקיימים דברים שהאדם תלוי בהם בטבע, ואם לא ישמור על הטבע שניתן לו במתנה ונוצר למענו – לא יוכל להתקיים – בין אם זה הטבע שבחוץ, ובין אם זה הטבע שלו עצמו.
בהקשר זה, יש להביא את דבריו של פרופ׳ א׳ קוך, מדען שוויצרי המתמחה בתזונה, שסיכם את אחת מהרצאותיו, (כפי שהובאה בספר גידול דבורים של א.בן נריה), במילים אלו: ״הדבש הוא חומר מיוחד, תוצר הטבע, פטנט של בורא עולם, ועד כה, לא הצליח האדם להעניק לדבש תכונות מעולות מתכונותיו הטבעיות, לעומת זאת עלול הוא, על ידי טיפול שלא כהלכה, ליטול ממנו בקלות את סגולותיו הטבעיות״.
וישנו סימן נוסף העולה מהיעלמותן של הדבורים:
חוסר המיקוד של בני האדם
הדבורה עסוקה בענייניה, היא אינה טרודה ב״דשא של השכן״ ובוודאי שאינה מבקשת להרשים אף אחד.
בעצם עשייתה היא יוצרת שפע בעולם כולו. בזכות עבודתה התמימה והפשוטה, מסירותה ומיקודה, היא מאפשרת יצירה של דבש המזין אותה ואת כל מה שחי בעולם הזה, ובמקביל יוצרת האבקה של צמחים שבלעדיה לא יוכל להיווצר דור חדש.
ומעל ולפני הכל,
הכוורת מייצגת סדר מופתי
יש מלכה אחת, פועלות וזכרים. לכל אחד תפקיד.
אין אחד יכול למלא את תפקידו של האחר. כל אחד שמח בחלקו וביחד מתקיימת עם החוץ הפריחה שפירותיה והדרה אינסופיים.
סדר, סדר ועוד סדר.
סדר בתפקידים, סדר בעבודה, סדר באחסון, סדר בתוצר וסדר בשימוש. סדר בטבע הדברים.
בכאוס העולמי הקיים, כמעט בכל רגע ״קורה משהו״, אם נרצה ״הפתעה״ לא נעימה, שאין במחקרים ובפתרונות המוצעים בכדי להביא לפתרונה.
יש השערות, מחקרים, תגליות מרעישות. ותרופה? – אין!
עד שלא ישוב הסדר הטוב אל כנו ואל טבעו – ישלטו הכאוס, החולי והרוע.
את הסדר הטוב ניתן למצוא רק בחוקי היסוד האוניברסליים, שהם הבסיס לכל ובלעדיהם כל מחקר הוא עקר, או כזה שמוליד מוטציות.
באותיות ובמילים שניתנו לאדם יש לעשות שימוש מושכל, מידתי ובחיל וברעדה.
המבקש לדבר בשפה – מוטלת עליו האחריות ללמוד את חוקיה ואת רזיה – הווה, עבר, עתיד.
אנחנו פועלים נמרצות להביא נתיבי ידע בראשיתיים אל תוך השפה המדוברת, תוך שילוב של רוח וחומר ויצירה יוצאת דופן, יחד עם ידע רפואי טבעי מנקודת מבט שאינה שגורה בשיח היום, ופועלים נמרצות להחיות את השפה.
על טבע הדב(ו)רים
השימוש במילים וביטויים דוגמת ״העצמה״, ״פיתוח מנהיגות״ ו״שיוויון״, שהפכו מדוברים ותכופים בפינו, שיבשו במידה רבה את הסדר הטוב.
מתוך כוונות טובות התערב האדם בטבע הדברים, ויצר כאוס ואשליה המקודמת ונמכרת כמעט ללא הרף ובכל פלטפורמה אפשרית.
אנשים שאין בהם קמצוץ של מנהיגות אך מכרו להם את רעיון המנהיגות כטבע, יצרה הצפה והובילה לכמות לא טבעית של אומנים, מדענים, מנהלים, יועצים, מטפלים, שפים ועוד ועוד, לצד מכירה אינסופית של לימודים אקדמאיים לכל דורש, המקנים ״מקצוע״ והגדרה מעמדית, תוך התערבות בהתפתחות הטבעית של האדם וביכולות שלו.
כולם ממציאים, כולם אייל נדל״ן, כולם יזמים – אבל… לא כולם. כי לא כולם נועדו.
העולם הזה מדויק להפליא, ולכל נתיב נדרש טבעו של אדם, דרכו והמאמץ אותו הוא מוכן לעשות.
ואם נחזור לכוורת, אזי מלכה יש רק אחת, וגם היא, כשתם זמנה, מפנה מקומה לבאה בתור.
הפועלות עושות את תפקידן, הזכרים את תפקידם, וכל אחד מהגורמים מגיע לשיאו כאשר הוא מוציא את מי שהוא באמת ולא את מי ש״מכרו״ לו שכדאי לו להיות.
בכל אדם טמון זרע אשר פריו יחודי לו. רק כשכל אדם יידע ויקבל את מקומו, ובכך ישרת את ייעודו, נגיע לריפוי – כי זהו טבעו של ריפוי טבעי.
הצורך הקיומי בהחייאת השפה הטבעית, ניכר בכל תחום ונושא שאפשר להעלות על הדעת: משבר האקלים, רפואה, פוליטיקה, תקשורת, מדע, עולם הרגש, טכנולוגיה, אומנות, חינוך, ילדים ועוד.
קיומה של השפה הטבעית הוא הבסיס ליצירתיות אין סופית, חידושים, איזון והרמוניה.
המאמר נכתב ב15/5/2021
למאמר המקורי
